סיפורה של ש.נ

בס"ד

סיפורה של ש.נ

הכל התחיל כשהייתי בת- 14. הייתי גרה עם ההורים בשכונה בעייתית, ולשכונה הגיעו שכנים חדשים. בחורה יהודיה ובן זוגה ערבי.
בתור ילדה הייתי יורדת לשחק בשכונה. לא ידעתי מה משמעות הדבר 'ערבי'. כל פעם אחד מהחברים של השכן היה זורק לי מילים יפות, יום אחרי יום. בתור ילדה התלהבתי , באחד הימים אפילו ישבתי לדבר איתו ומאוד נהניתי בשיחה, ולאט לאט הכל התחיל להתקדם ביננו. הוא קנה לי פלאפון והשיחות התחילו להיות יום יום. אמא תמיד שאלה מאיפה הפלאפון ואני כמובן הרבה שיקרתי בזמן שלי איתו.
התחלנו לטייל בסתר ביום בשביל שאמא לא תרגיש. יום אחד בא השכן של אמא ואמר לה: "ראיתי את הבת שלך מטיילת עם ערבי " ואני תמיד אמרתי לאמא: "נראה לך". היינו ביחד חצי שנה. הוא נתן לי הכל והכל היה בסתר. אחרי חצי שנה הוא נעצר למשך שנה. הייתי נוסעת לבקר אותו בבית הסוהר עם תעודת זהות של חברה . הייתי עובדת בבייביסיטר וקונה לו ומביאה לו הכל חדש. אחרי שהשתחרר נסענו לבית מלון, מישהו מהמשפחה ראה אותנו וכל המשפחה שלי הגיעה לבית מלון והיה בלאגן, הגיעו כמה רכבי משטרה ואז אמא שלי אמרה לשוטר: "תגיד לבת שלי זה או אנחנו או הוא". ואני הייתי מאוהבת והחלטתי שאני רוצה אותו ומאותו יום עד היום לא חזרתי הביתה. ההורים שלי לא דיברו איתי. נסעתי לחברה למשך 4 חודשים עד שהוא מצא לי בית. יצאתי מהבית של ההורים בלי כלום. הוא קנה לי הכל וסידר לי בית להיות קרובה אליו וחיינו ביחד. הדבר העצוב ביותר שהוא התחיל לסחור בסמים בבית שלנו, ומה אני יכולה להגיד? אין לי לאן ללכת וגם מפחדת שיקרה לו משהו בשביל שאני לא אשאר לבד. אז התחלתי להחביא לו את הדברים שלו מהפחד שיתפסו אותו ואני אהיה ברחובות. הרגשתי כל- כך תלותית . הוא התחיל לשתות, הבית שלי נהיה פאב, כל היום חברים ואני מגישה ומנקה אחריהם. לא היה לי יום ולא לילה. בתקופות החגים היה לי עצוב. הייתי תמיד חושבת איך אני לבד וכולם עם המשפחות הייתי בוכה והייתי מצטערת על הטעות שעשיתי. יום אחד קפצה משטרה לבית ותפסו סמים שהייתי מחביאה ולקחתי את התיק עליי. אמרתי לפחות לי יהיה איפה להיות אם יעצרו אותי מאשר שיעצרו אותו ואני אהיה ברחובות. וכאן התחילו הבעיות בחיים שלי.
אחרי התיק הזה לא הסכמתי יותר סמים בבית ואז הוא התחיל לזלזל בקשר שלנו. כל היום הייתי בוכה לאבא בשמיים מה עשיתי לעצמי. עברתי דירה מהסיוטים של המשטרה, אני לא רגילה, אני ילדה טובה מבית טוב. והחלטתי שבבית החדש אין חברים ואין סמים. והוא החליט שכל יום יוצאים. הוא התחיל לשתות והיה מתמסטל ומשפיל אותי מילולית, הייתי שותקת. הייתי מפחדת בגלל התלותיות שלי. באחד הימים החלטתי לצאת לעבוד ולהפסיק לחיות בזכותו. עבדתי ולאט לאט הוא הרגיש שנהייתי שונה כי יש לי כסף ויכולה להסתדר בלעדיו. תמיד אמר: "אל תעבדי, אני אדאג לך ואתן לך" וזה הכל בגלל שרצה שאהיה תלותית בו.

כעבור 11 שנים….שאני איתו
הבוסית שלי ידעה מכל הסיפור של החיים שלי ואמרה לי: " הבת שלי הולכת לשיעורי תורה, אולי תלכי איתה ? " עוד דבר, אני בחורה שכל חיי אהבתי את הדת, הייתי במדרשה בירושלים. אז זה לא היה לי מוזר. הכרתי את הרבנית, סיפרתי לה את סיפור חיי והיא אמרה לי : "אני לא מחייבת אותך לעזוב אותו אבל תמשיכי לבוא, תתחזקי וזה יבוא לבד. אני מבטיחה לך שלא אלחץ עלייך." המשכתי לבוא לשיעורים, יום אחד כעס שאני הולכת לשיעורים ורבנו. סיפרתי לרבנית שאנחנו בריב והיא אמרה לי תהיי חזקה אני איתך " ובאמת, כל יום חייגה כמה פעמים וכשהיה לי רע, כל שעה הייתה מדברת איתי ומחזקת אותי. וככה עבר חודש, חודשיים.. ועכשיו יותר משנה וחצי (אחרי 12 שנה) אני בלעדיו. בזכות הרבנית והרב י.ע. שיהיה בריא ותודה לאבא שבשמיים, הם עוזרים לי נפשית, כלכלית וכמובן להמשיך בדרך הטובה ובעזרת השם להתחזק . אני רוצה להודות להם שבחיים לא אשכח להם את הטוב שעשו איתי ושנתנו לי כח להגיע לאיפה שאני היום, ושנתנו לי להבין שלבת ישראל מגיע יותר.

היום בסייעתא דשמייה אני מנהלת אורח חיים מסורתי עם בן זוג יהודי + 2 ילדים שזכינו ב"ה , שמחה בחלקי ושמחה שזכיתי להחליט לעשות שינוי בחיי ,

תודה על השליחים הנאמנים מהארגון הקדוש – 'חסד שלום ומרדכי' שהיו איתי בכל זמן נתון ע"מ שאעלה על הדרך הנכונה ,הרבנית מורת הדרך והאמא הרוחנית שלי

 והרב הצדיק נסתר שלא הרבה מכירים אותו שהוא נתן לי את הכח להצליח, התפלל עלי בכל זמן ועת, נתן חיזוקים דרך הרבנית והאמין בי שאצליח!!!!

מסר לכל הבנות ש'הולכות לאיבוד' – אין אמונה בגויים- זה נראה מאוד מתוק ומפתה אך כשאת נתפסת ברשת קשה מאוד להשתחרר, אל תעשו את הטעות שעשיתי אני כבר הלכתי בשבילים שלא כדאי להתנסות בהם אז אתן לפחות על השבילים הללו תדלגו….

תחפשו את הטוב באמת שקיים רק בעם היהודי- העם הנבחר !!!

תודה רבה לך השם יתברך –אין עוד מלבדו!

סיפורה של ….

חלום ורוד, אך יקר!

אני בת 29 ממרכז הארץ, בת למשפחה אמידה- אבי בעל משרה בכירה ומכובדת. ילדותי עברה עלי בעושר ופינוק, הצטיינתי בלימודים, ביסודי ולאחר מכן גם בתיכון ובקיצור לא חסר לי כלום.
בערבו של אחד הימים נכנסתי 'לסופר פארם' כדי לקנות תרופות עבור אימי. הרוקח היה מאוד נחמד בחור משכיל ומלומד. הוא חייך כשראה אותי, אמר לי אני מאוד מוכרת לו ושאל האם אני אחות של עידן. מאוחר יותר הבנתי שזה היה רק כדי להתחיל איתי, אך באוותם רגעים טרחתי לענות לו בנימוס שאני לא אחות של עידן. הוא הגיב 'בהפתעה' ואמר 'לא יכול להיות' והתחיל לשאול היכן אני לומדת 'כי בטוח נפגשנו בעבר'.
לאחר שסיפרתי ל היכן אני לומדת המשיכה השיחה הלאה 'מציק לי שאני לא מצליח להיזכר מהיכן אני מכיר אותך' אמר, 'בדרך כלל אני לא זוכר שמו או פרצפופים באופן מיוחד, אך בך יש משהו מיוחד ולכן אני זוכר אותך'.
לא חשדתי בכלום, זרמתי עם השיחה שבה באלגנטיות ובדרכים עקיפות הוא מצליח 'לחלוב' ממני פרטים נוספים על עצמי. גם בסוף השיחה הוא 'לא הצליח' כמובן 'להיזכר' מהיכן אני מוכרת לו, אך לא שכח לומר שיש בי משהו מיוחד.
בדרכי הביתה הצצתי בחשבונית. שם הקופאי שהודפס היה נראה לי ערבי- 'יוסוף' הערכתי שזו שמו של קופאי אחר ושהוא רק החליף אותו או כל סיבה אחרת.
הוא נראה ונשמע ישראלי לכל דבר ועניין.
למחרת נזקקה אימי לתרופה נוספת, נכנסתי שוב לבית המרקחת והנה הוא שוב עומד שם. ברגע שבו הבחין בדמותי הוארו פניו בחיוך רחב, השיחה היום המשיכה בדיוק מהנקודה שהסתיימה אתמול.
ביום הבא מצאתי סיבה 'לקפוץ' לבית המרקחת, הוא הצליח לעורר בי עניין, אולי רק סתם סקרנות. בשבוע הקרוב הגעתי לשם שוב ושוב, בשלב הזה כבר לא נזקקתי לתירוצים שיצדיקו את כניסתי לשם, פשוט נכנסתי והתחלנו לדבר בנחמדות.
באחת השיחות שאלתי אותו על השם שהופיע בחשבונית ומה מוצאו. הוא ענה לי בפשטות שהוא ערבי ושאל 'האם זה מפריע לך?'
התביישתי לומר את האמת, התחלתי לשכנע את עצמי שזה באמת בסדר.
ראשית כי אין ביננו שום דבר שהוא מעבר לשיחות נחמדות ואולי גם קצת ידידות נעימה.
חוץ מזה שהוא ממש עדין ורגיש ולמען האמת כמוהו לא פגשתי מעודי- מבין, מקשיב, חכם ומייעץ עצות כה חכמות וכה יעילות. 'הוא לא כמו כל הערבים שהזדמן לי לפגוש אי פעם'.
חברה לכיתה שידעה על הקשר הזה וראתה להיכן שאני נסחפת, ניסתה להזהיר אותי. התאמצתי להסביר לה שהיא אינה יודעת על מה היא מדברת 'וכמה שהוא מיוחד', אך היא התעקשה ואמרה לי שוב ושוב "בסוף הוא ירביץ לך- כמו כל הערבים".
צחקתי בליבי על הפנאטיות שלה, על ההגזמה המופרעת הזאת. ולמען האמת אפילו התרגזתי עליה- מדוע היא מכלילה את כל הערבים ואינה מפרידה בין טובים ורעים?
חשבתי שהדברים שהיא אמרה מתאימים אולי לערבים שאינם מלומדים, כאלה שעובדים בסופרים או בשיפוצים,הסעות או כל עבודת כפיים פשוטה. 'הרי כם אצלנו, היהודים, ישנם טובים ורעים טענתי באוזניה 'ולמזלי הטוב נפלתי על אדם בעל אישיות מיוחדת'.
חברתי שדאגה לי סיפרה לאחותי את הדברים ואחותי סיפרה להורי. הם קראו לי לשיחה שבה הסברתי להם שאין ביננו כלום, ואנחנו סתם משוחחים. הודתי בכך שאמנם הוא מנסה לקדם את הקשר אך הצהרתי שמצדי אין לזה סיכוי, ואין להם מה לדאוג.
וכך הקשר ביננו הלך והתחזק, עם שחר עוד בטרם פקחתי את עיני, המתינה לי בסלולרי הודעת 'בוקר טוב' מחממת לב, הודעה שנתנה את האות להתכתבויות ולשיחות טלפוניות רבות שבאו אחריה במשך היום כולו….
שלוש שנים חלפו. חשתי כמי שזכת בפייס, מאושרת ופרוחת כפי שלא הייתי מעודי. 'עשיתי את עסקת חיי' חשבתי לעצמי שוב ושוב ולא שמתי לב לכך שאני צמודה למכשיר הסלולרי, מתנתקת מכולם. לכל מי שניסה חשכנע אותי שזה לא יגמר טוב הסברתי שהוא טועה. זה כבר שלוש שנים שאנו יחד ומעולם לא רבנו וודאי שהוא לא ירים עלי יד.
בערבו של אחד הימים התעורר ויכוח גדול ומשמעותי ביני לבין אימי. הוויכוי היה טעון מאוד ועד מהרה הוא עבר לצעקות. אמי התפרצה נגדי ואמרה לי במילים בוטות מאוד את כל מה שהיא חושבת על ערבים, הזכירה שעברו כבר מעל שלוש וחצי שנים מאז שהכרתי אותו ושאלה במילים ברורות 'מתי תתעוררי ותעזבי אותו כבר?'
זה הסעיר אותי מאוד, התחלתי לבכות. באופן טבעי התקשרתי אליו מיד. אמרתי לו שאני רוצה לעזוב את בית הורי עוד הערב!
הוא הגיע מיד ולקח אותי למקום שקט, לשתות משהו, להירגע .
שתיתי כוס אחת והוא לחץ עלי לשתות עוד 'כדי להירגע'. התפלאתי שהוא בעצמו שהוא בעצמו לא שתה כלום, הוא נימק זאת בטיעון שעליו לנהוג. לאחר זמן הוא הציע שהיות והשעה כבר מאוחרת כדאי שנלך לאיזה מלון לישון, 'בבוקר נראה איך ממשיכים'
באותו ערב השתנו חיי..
ברשותך, אחותי היקרה, לא אפרט את כל אירועי אותו לילה מר ועצוב, אציין רק ששרידי ההגיון שנותרו לי לאחר השתייה הנחו אותי לנסות ולשמור על כבודי, אולם הוא כעס כל כך עד שהכה אותי באכזרויות ולבסוף ביצע בי את זממו בכפייה גמורה, בלי שמץ של רחמים. פתאום ראיתי למול עיני איש אחר לגמרי, אדם עם טירוף בעיניים, וקצף על השפתיים, כמו חיית טרף שזה עתה הצליחה לצוד את טרפה האומלל. ספגתי באותו ערב מכות נוראות, אך הדלת הייתה נעולה ולא היה לי לאיפה לברוח.
זה היה מעבר לכוחותי הגופניים והנפשיים, בסוף התמוטטתי למיטה וישנתי באפיסת כוחות.
בבוקר בתעוררתי עם כאבי תופת אך גרוע מכך- עם מטען נורא של אכזבה עמוקה, חשתי שהגעתי למקום גבוה מאוד רק כדי ליפול ממנו ולהיתרסק בעוצמה גדולה יותר..
בתחילה הוא ניסה להרגיע אותי, אך מהר מאוד הבין שעכשיו אני כבר 'לא קונה' את כל היוצא מפיו, בבת אחת הבנתי כמה צדקו חברותי, החלטתי שאני עוזבת אותו.
כשהבהרתי בפניו את הוא החל לבכות, הביע צער וחרטה, הבטיח להשתנות. בתוך הדברים הוא דאג 'להזכיר' ולהסביר לי עד כמה שגם אני לא הייתי בסדר, שלא כיבדתי אותו מספיק לדבריו.
לא יודעת מה עבר לי בראש באותם רגעים, אבל החלטתי לנסות שוב. הוא באמת ניסה לחזור ולהיות מקסים ונחמד. זה החזיק מעמד 4 ימים בדיוק לפני ששוב זה התפרץ ברגע שבו היינו לבד בדירתו בשעת לילה מאוחרת..
פתאום קלטתי כל מיני דברים קטנים שלפני כן פשוט לא הבחנתי בהם מחמת העיוורון בהייתי שרויה בו. לפתע הבנתי שכל הנחמדות הזאת הייתה רק מסיכה, רק כיסוי. כמו שועל ערמומי שהלך ללמוד באוניברסיטה, יודע לדבר יפה, מחמיא בלי גבול, אבל בראשו ממתין כל עת לשעת הכושר שבה יטרוף את קורבנו.
בבת אחת הכתה בי ההכרה שבמשך כל אותה תקופה ארוכה הוא פשוט שיחק בי, נהנה מהקשר ואפילו התגאה בו בפני חבריו, אבל הכל היה למענו, הוא השתמש בי!
אמרתי לו שאני עוזבת. 'הפעם זה סופי' אמרתי ולא התייחסתי להבטחות, לבכיות ולשכנועים.
כשעזבתי חשתי בהקלה עצומה, שמחה גדולה מאוד שהחזיקה מעמד עד.. שגיליתי שאני בהריון.
יצרתי עימו קשר טלפוני אמרתי לו שחייבים להיפגש בדחיפות. הא הופתע מהטלפון ושאל מה קרה. ' זה לא לטלפון' אמרתי. בהגיעו סיפרתי לו על ההריון ושאני לא יודעת מה לעשות. הוא נבהל, בהתחלה הוא שתק זמן ארוך, אך לאחר מכן ניסה לנצל את המצב לכיוון שלו. 'אל תדאגי' אמר, 'נגדל אותו ביחד, אני אדאג לו להכל'. ניסיתי להסביר לו שאינני מעוניינת ובפרט אחרי שחוויתי את תחת זרועו. הוא אמר שאין בריר ושעכשיו הכל ייראה אחרת, אני אהיה אדם אחר כי יש ילד..
החלטתי לנסות תקופה נוספת. כמובן שבהתחלה הוא התאמץ וניסה להיות הכי מקסים שבעולם. שינויים בזמני העבודה שלו הביאו לכך שנפגשנו רק בסופי שבוע, וכך החזקנו מעמד תקופת- מה.
באחד הימים כשההריון היה כבר בשלביו היותר מתקדמים, הוא חזר כעוס על עמית לעבודה ושוב הייתי אני הכתובת לפירוק דחפיו ותיסכוליו בדרכים שקשה לתאר. שוב הייתה הדלת נעולה ושוב מצאתי אאת עצמי בסיטואציה המשפילה ביותר שיכולה לעבור על אישה. כעת כבר הייתי במצב גופני שבו לא הסכמתי להישאר יותר מדקה אחת נוספת, האינסטיקטים האמהיים שלי הנחו אותי לפעולה. צרחתי וצעקתי עד שהוא נבהל וחשש שהשכנים יזמינו משטרה..
בהגיע העת נולדה לי בת מקסימה. היום היא כבר גדולה אך עדיין היא חשופה מידי. פעם לקריאות משפילות מחבריה לספסל הלימודים וגרוע מכך- לאב מדת שונה מלאום שונה, מאיים כל עת ומנסה לבלבל ולמשוך אליו, לעמו ולדתו..
בליל אמש, האיר עוד יום שבו נאלצה להתעמת עם אביה ועם סביבתה בפעם המי-יודע-כמה, נכנסה ביתי לחדרי, הישירה מבטה אלי, הביטה עמוק לתוך עיני ושאלה "אמא למה?".
חיבקתי אותה חזק חזק ובכיתי כמו ילדה קטנה. הרגעתי אותה כמו שרק אמא יודעת להרגיע את ביתה האהובה. לאחר שנרגענו והיא עלתה למיטתה לשנת הלילה, גמלה בליבי ההחלטה שאולי אכתוב את סיפורי בקצרה, שכמה שיותר בנות תדענה כמה קל לטעות, כמה קשה לתקן. שאולי באמצעות ספורי תינצל ולו גם בת אחת מגורל דומה.
דילגתי בכוונה על תיאורי הסבל והייסורים, המכות וההשפלות, חשוב לי בעיקר להדגיש כי הכל החל בשיחה סתמית וכביכול תמימה.

אחותי היקרה!
מינעי מעצמך סבל מיותר, פיקחי את עינייך!
היזהרי משיחות סתמיות שנראות תמימות.
זכרי! לא כל הנוצץ זהב.
ריגוש אינו בהכרח אהבה. לפעמים אולי תשמעי מילות אהבה, אך האמת שמדובר רק בתאווה, בדרך שתוביל באופן וודאי לאכזבה.
מלב כנה ואוהב.
(מתוך הספר "מלכודות דבש")

אז איך זה מתחיל?
בת יהודייה מכירה בחור בשם משה, יוסף או אבי מאוחר יותא מתברר שהשמות הללו הם למעשה מוסא, יוסוף ואיברהים.. לאחר שהקשר מתהדק מעט, לאחר שנצברו שעות שיחה רבות שחולפות כמעט מבלי שנשים לב, שהשכל נחמד "ובעצם מה רע בלדבר וקצת לבלות?" אחרי שמגיעות מתנות קטנות או גדולות וגורמות להרגשה כה נהדרת ומחשבה שבעצם "מה הוא שונה מכולם.." "הוא אדם טוב.." בשלב הזה מתחיל להיכנס הרגש לתמונה בעוצמה זו או אחרת. בעצם את מתחילה לגלות שאפשר 'להתגבר' על הזיוף שבשם הבחור, פתאום זה כבר לא מפריע, יש רגש אז ממשיכים הלאה.
כל הבנות תיארו את השלב הבא כחלק נעים ונחמד ביותר. "התחלתי להרגיש רצויה אהובה ונחשקת אצל מישהו.." "אני מחכה כבר לפגוש אותו "הפרפרים בבטן" היו רק הסימן לתחושות שמילאו אותי אושר כזה לא ידעתי מעולם".
השלב הבא  הגיע אצל כולן במוקדם או במאוחר ברגע מסוים, בעת משבר או שסתם הרגיש טוב ובטוח מידי בעצמו- בבת אחת מתגלות פניו של הבחור כאלים, כועס, מקלל, מכה,משפיל.
ישנן שזה התגלה בשלב שבו עדיין היה להן לאיפה לחזור, אצל אחרות זה קרה רק לאחר שעברו להתגורר עימו בשכונת מגוריו או גרוע יותר בכפר, בחיק משפחתו התומכת.

אז למה זה בעצם קורה? מה גורם לבת יהודייה לפתח קשר עם בחור ערבי?

אצל רוב הבנות זה מתחיל באקראי.
רוב מקומות העבודה מעסיקים בנות יהודיות לצד גברים ערבים. במקומות עבודה אלו מזדמנים העובדים יחד בזמנם הפנוי מטבע הדברים מתהוות בזמנים אלה שיחות בין עובדים.
ברוב הפעמים נערות המגיעות מבתים מחוסרי או/ו אמצעים ונטולי חום ואהבה כשחלקן מוצאות עצמן מסתובבות עם בני מיעוטים "כהצלה" מהמצב בו הן נמצאות "ושיפור" הערכה עצמית נמוכה.

המרכז לנערות במצוקה פועל לאיתור, סיוע וליווי הנערה ברגעים בהם היא הכי זקוקה לאוזן קשבת ותמיכה.
הנערה יכולה לקבל תמיכה בכל שעה משעות היממה בין תמיכה ריגשית ובין בעזרה כספית בסלי מזון שכר דירה שיקום ומציאת עבודה.