פרשת בלק היא הפרשה השביעית בספר במדבר, והיא אחת מהפרשות המרתקות והטעונות ביותר בתורה. היא עוסקת בניסיון של בלק מלך מואב לקלל את עם ישראל באמצעות בלעם בן בעור, נביא ומכשף. במקום קללה, יוצאות מפיו של בלעם ברכות נצחיות, כולל הפסוק המפורסם"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"
בלק ובלעם: פחד, תחבולה ונבואה
בלק בן צפור, מלך מואב, חושש מהכוח המתרקם של בני ישראל ומבקש לנקוט בפעולה כדי להרחיק את הברכה האלוקית מהעם. הוא פונה לבלעם בן בעור, נביא ומכשף, כדי שיקלל את בני ישראל. בלעם מתייעץ עם ה', וה' מצווה עליו שלא לקלל את העם כי הם מבורכים.
האתון המדברת: קול המוסר הפנימי
בדרך למפגש עם בלק, בלעם רוכב על אתונו, אשר רואה מלאך עם חרב שלופה וחוסמת את הדרך. בלעם מכה את האתון, ואז ה' פותח את פי האתון והיא מדברת אליו, שואלת מדוע היכה אותה. זהו אחד הרגעים המיוחדים בתורה, המדגיש את חשיבות ההקשבה לקול המוסר הפנימי.
הברכות: נבואות של תקווה וגאולה
בלעם מנסה לקלל את ישראל שלוש פעמים, אך בכל פעם ה' שם בפיו ברכות. הברכות כוללות נבואות על עתידו המפואר של עם ישראל, כולל ביאת המשיח והגאולה העתידה. אחת מהן היא
"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב; דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל"
חטא בעל פעור: נפילה מוסרית ותיקון
לאחר כישלון הקללות, בלעם מייעץ לבלק להסית את בני ישראל לזנות ולעבודה זרה באמצעות בנות מואב ומדין. העם נופל בחטא, וה' מצווה את משה להרוג את עובדי האלילים. פורצת מגפה המפילה חללים רבים בקרב בני ישראל, עד שפינחס נוקט בצעד קיצוני ועוצר את המגפה.
מסר נצחי: ברכה במקום קללה
פרשת בלק מלמדת אותנו על כוחו של הדיבור, על החשיבות של הקשבה לקול הפנימי, ועל האפשרות להפוך קללה לברכה. היא מזכירה לנו שגם כאשר אחרים מנסים לפגוע בנו, אם נישאר נאמנים לערכינו, נזכה לברכה ולגאולה.
